אובדן שיער הוא חוויה לא נעימה לכל מי שחווה אותה. במרבית המקרים אובדן השיער הוא עניין תורשתי – יש משפחות שיותר מועדות להתקרחות מאשר משפחות אחרות.
ככלל, ניתן לומר כי התקרחות מתרחשת גם בקרב נשים וגם בקרב גברים, אולם אפשר בהחלט לראות הבדלים בשכיחות ההתקרחות בין גברים לנשים- גברים נוטים לסבול מהתקרחות בשיעור של עד 40% יותר מאשר נשים.
הסיבות להתקרחות הינן מגוונות ובכדי לדעת כיצד לטפל (אם ניתן כמובן) בהתקרחות, חשוב להבין ממה היא נובעת ומהו מנגנון הפגיעה.
מנגנון צמיחת השיער
שערות ראשינו צומחות מתוך זקיקי שיער שנמצאים בשכבה החיצונית של עור הקרקפת. מכאן ניתן להבין בקלות כי כל פגיעה בזקיקי השערה או פגיעה מפושטת יותר בעור הקרקפת, תגרור אחריה נשירת שיער. חלק ממקרי הנשירה הינם הפיכים, וחלקם נוצרים בעקבות הרס בלתי הפיך לזקיק השערה שלא ניתן לתקן עוד.
השערות שעל ראשנו צומחות בצורה מחזורית. שערה ממוצעת צומחת באופן רציף במשך שנתיים ולאחר מכן היא נושרת באופן טבעי. לאחר הנשירה מגיעה תקופת מנוחה מסוימת בה תאי זקיק השערה משקמים את עצמם. לאחר מכן השערה צומחת שוב.
באופן טבעי, נושרות מראשנו בממוצע עד 100 שיערות ביום ועד 300 שערות ביום בו חופפים את השיער. כאשר קצב הנשירה עולה על קצב הצמיחה, אז כבר נראה סימנים של התקרחות. ההתקרחות קרויה בעגה הרפואית "אלופציה".
התקרחות צלקתית – מהי?
ההתקרחות הצלקתית מכונה בשפה הרפואית Cicatricial alopecia או Scarring alopecia והיא מתאימה למצבים בהם זקיק השערה מושמד ובמקומו נוצרת צלקת בעור.
השמדה של זקיק השערה יכולה להתרחש כתוצאה ממספר מקרים, ביניהם ניתן לציין חתך בקרקפת שבעקבותיו נוצרה צלקת, ניתוח בקרקפת שהשאיר צלקת, כוויות או מחלות זיהומיות ודלקתיות שבעקבותיהן נוצרה צלקת.
עור הקרקפת אינו שונה מהעור שנמצא על שאר הגוף שלנו. לעור יש תפקיד חשוב מאוד כחלק ממערכת החיסון של גופנו. ניתן לומר כי העור הוא המחסום הראשוני בו הגוף משתמש על מנת למנוע חדירה של מזהמים אל תוך חללי הגוף הפנימיים, לשם כך חיוני שהעור שלנו יהיה שלם ובריא. עור פצוע יכול בקלות להעביר דרכו זיהום.
בכדי להתמודד עם מצבים בהם שלמות העור נפגעת, הגוף פיתח מנגנון של תיקון פצעים בעור. מנגנון זה הוא מנגנון יצירת הצלקת. כאשר העור אינו שלם כתוצאה מחתך, כוויה, ניתוח או דלקת, תאים בעור בשם פיברובלסטים מתחילים להפריש חומר בשם קולגן שמהווה מעין "חומר איטום ומילוי" של האזור בעור שנפגע.
מטרת הצלקת היא להחליף את העור שנפגע והיא עושה זאת ביעילות רבה, פרט למספר הבדלים עיקריים בין רקמת הצלקת לרקמה של עור בריא. אחד מההבדלים הללו הוא שרקמת צלקת אינה מכילה בתוכה זקיקי שעיר. מסיבה זו, מקום בו קיימת צלקת לא יוכל יותר להצמיח שערות לעולם.
אבחון התקרחות צלקתית
התקרחות צלקתית שנגרמה כתוצאה מחתך או בעקבות ניתוח, היא קלה לאבחון ובדרך כלל ממוקמת במקום הפגיעה. קרחת צלקתית שנוצרה כתוצאה מכוויה יכולה להיות מפושטת יותר מכזו שנגרמה עקב חתך מקומי, אולם כל הסוגים הנ"ל אינם נוטים להתפשט.
במקרה של קרחת צלקתית שנוצרה עקב מחלה זיהומית או דלקת של העור, חשוב מאוד להגיע לאבחנה כמה שיותר מוקדם בכדי למנוע התפשטות של הדלקת והדבקה והתקרחות של אזורים נוספים. האבחנה נעשית לרוב על ידי ביופסיה של עור הקרקפת והסתכלות מתחת למיקרוסקופ בכדי לאבחן האם קיימת דלקת ולאתר מהו הגורם המזהם.
טיפול
לאחר שהתקבלה תשובה מהמעבדה יוחל בדרך כלל טיפול משולב במשחות, שמפו וכדורים שמתאימים לאופי המזהם שגרם לדלקת. לרוב יעשה שימוש באנטיביוטיקה ותרופות המכילות סטרואידים. הטיפול לא יוכל להציל את זקיקי השערה שכבר נהרסו, אולם הוא אמור למנוע התפשטות של הקרחת למקומות נוספים. לאחר שהצלקת התקבעה ניתן לבצע השתלת שיער באזורי הצלקת בכדי להשיג מראה שיער מלא יותר.